"שמחתי לגלות שהוא, כפי שתמיד חשדתי, הרבה יותר מכפי שהוא מראה"

הילד בוחר את דרכו. והמורה, כפי שכתבה אמו של תום (שם בדוי) – מפלס לו את הדרך. היא כותבת: "רק צריך לחלץ את הדרך הנכונה, לחלץ את מה שבתוכו." זה יפה ונכון, יש רק טעויונת אחת: "רק"… זו המילה שאיננה מתאימה כאן. קודם כל – לחלץ את הדרך הנכונה זה לא "רק לחלץ". זו עבודה שדורשת הקשבה ותשומת לב מוקפדות ביותר מצד המורה. ולאחר שהילד החל להלך בדרכו – תחילה במהוסס, ולאחר מכן בבטחה – עדיין אי אפשר להסתפק בכך. כפי שאמו של תום כתבה כאן בחוכמה רבה – בדרך הזאת יש דברים מרגשים ומפליאים, וגם – מבהילים. שינוי, פתח לחשיבה חדשה – יש בזה משהו מאיים, במיוחד כשלשם כך הילד (או המבוגר!) צריך, בהדרגה, לוותר על אזור הנוחות שלו. קשה מאוד לעשות זאת לבדך. הילד זקוק לתמיכה של המורה כשהוא הולך בדרכו, וגם ההורים זקוקים לכך. 

תום הלך בדרך שהוא חצב בעצמו, בתמיכתי, בעמל רב, תוך שהתגבר על מכשולים ומשברים. זה היה כשלוש או ארבע שנים לפני זמן כתיבת שורות אלו – וכיום הוא ממשיך והולך, ולעיתים רץ, בדרך שלו. וזו דרך יפה ומפעימה, ושונה תכלית השינוי מהחולות הטובעניים שהניח לעצמו לשקוע בהם בעבר. 

הורים ואנשי חינוך שרוצים להעמיק בשיטה – בבקשה: https://katzr.net/e0f7ae