מדוע התלמידים לא אהבו את הסיפורים האלה? ומה כן?

זכרתי אותה היטב – היא למדה אצלי לשון לבגרות בכיתה י, וממש שמחתי שפנתה אליי. וזהו הסיפור שלה:

נועה שירתה אז בחיל החינוך, לימדה "נערי רפול" (הופתעתי לגלות שעדיין אומרים כך…). היא ניסתה לעבוד איתם בעזרת סיפורים קצרים – להעשרה, ובכלל. "בחרתי סיפורים קצרים עם שפה פשוטה, אבל זה היה אסון! הם בכלל לא התחברו, זה לא דיבר אליהם, הם לא הבינו וגם לא רצו להבין מה קורה בסיפור."

"אילו סיפורים בחרת עבורם?" שאלתי, והיא ענתה: "סיפורים של אתגר קרת, כי הם גם קצרים ובשפה פשוטה, וגם מצחיקים, מדליקים, מלאי דמיון, ובכלל – סיפורים כיפיים. לא בחרתי בסיפורים היותר כבדים שלו."

"הבנתי את הבעיה," אמרתי לה, "וכדי שגם את תביני, תצטרכי להיכנס לראש שלהם ולראות את הדברים באופן שונה ממישהי כמוך. מבחינתך, אם אין מילים גבוהות בסיפור – אז הוא פשוט, קל לקריאה וקל להבנה. את רגילה לקרוא, מיומנת בקריאה ובקריאת סיפורים. לעומת זאת, מבחינת מי שאינו מיומן בקריאת ספרות יפה, לא רגיל בכך ולא בא מסביבה שרגילה בכך, לא רק המילים יכולות להיות קשות או קלות; גם הרעיונות, ובכלל – ההתרחשות. אצל סופר מהסוג של אתגר קרת, על מנת להבין את ההתרחשות, על מנת להבין את הבדיחה, ליהנות מהאירוניה – אני צריך להיות קורא-ספרים מיומן. אם אקרא את הדברים כפשוטם, בלי לעשות מה שקורא-ספרים מיומן יודע לעשות במהלך הקריאה – זה ייראה לי כאוסף של דברים חסרי קשר. גם הקטעים המצחיקים לא ייראו לי מצחיקים. זה אפילו ייראה לי ילדותי."

"אז אין לי ברירה, רק להביא להם סיפורים… פשוטים, בלי שום דבר שהוא מעבר?"

"הו לא! יש סיפורים קצרים שהם גם יפים ואיכותיים, גם מעניינים ומעוררי מחשבה, וגם – העלילה בהם מובנת לכולם, אפילו אם יש בה טוויסטים והפתעות. אלה הסיפורים שצריך לחפש."

המלצתי לה על הסיפורים של או הנרי – וזה עבד מצוין! החיילים אהבו את הסיפורים, הזדהו עם הדמויות, התרגשו, צחקו – וגם למדו והתקדמו.

וגם למורים אני ממליץ: כאשר אנו מחפשים חומרים לקריאה, נבדוק לא רק עד כמה הם איכותיים, אלא:

נחשוב מתוך הראש של התלמידים שלנו, ונמצא תכנים שהם גם אהובים עלינו, גם איכותיים ומקדמים, וגם מתאימים לשלב שבו התלמידים שלנו נמצאים. בהצלחה שיהיה לכולנו.