"קל לה יותר להתמודד עם טקסט ולהבין, הציונים גבוהים מאוד"

גם לפני עבודתי עם נועה (שם בדוי) היו לה דברים מעניינים ומרשימים לומר בכל מיני נושאים. אבל – אף אחד לא יכול היה לדעת זאת, מכיוון שהיה קשה לה מאוד להתבטא, בעל פה ובכתב. מכיוון שחששה מאוד שלא תצליח לומר בבירור את דעתה – ויתרה על כך מלכתחילה, עד ש… כבר הייתה בטוחה שאין לה דעות כלל, שהיא לא מסוגלת לגבש דעה, שהיא חייבת להיות תלותית במישהו אחר ולחזור אחרי הדעה שלו… זה מצב נורא, מצב איום ונורא.

בנוסף – נועה התקשתה בקריאה, והתקשתה מאוד בהבנת הנקרא. וזאת הייתה עוד "הוכחה" בשבילה ש… אני לא מסוגלת להבין, אני לא מסוגלת להתבטא, אני לא מסוגלת לגבש דעה – שאחרים יעשו את זה, אני רק אהנהן בהסכמה. 

השיעורים שלנו היו אמורים רק להעלות את הציונים של נועה ולשפר את הקריאה שלה, אימה היקרה החזיקה בדעה שלגבי הבעיות בהתבטאות, בהבנת הנקרא ובעצמאות המחשבתית – אין מה לעשות ואין צורך לעשות. "לא כולם צריכים להיות חכמים," אמרה לי, "והעיקר שהיא תדע לקרוא כמו שצריך. ברגע שהיא תקרא יותר מהר – זה כבר יזניק לה את הביטחון!"

כל מה שאימה היקרה של נועה אמרה – שגוי, או לא רלוונטי. לגבי "לא כולם צריכים להיות חכמים": אין לזה קשר של ממש לעצמאות מחשבתית ולרצון להביע את דעתך. "ברגע שהיא תקרא יותר מהר, אז…": לא. שום דבר אינו קורה "ברגע ש…". ההתקדמות בקריאה היא תהליך, ובניית הביטחון העצמי היא תהליך אחר – אם כי בשיטה שלי שני התהליכים מתמזגים זה בזה.

בסופו של דבר – כפי שאתם רואים, אמא של נועה גילתה מחדש את בִּתָּהּ, כפי שנועה גילתה את עצמה: טוענת טענה ועומדת על שלה, קוראת ומתמודדת עם טקסטים ומבינה אותם, נקודת קושי הפכה להיות נקודת עוצמה, וגם – הציונים גבוהים מאוד.