אנגלית: המהפך המחשבתי-פעולתי ומעגל ההצלחה
יש מקרים שבהם סוד ההצלחה הוא באופן שאנו מתייחסים לדברים,
ואיך אנו פועלים בהתאם לכך.
זהו מעגל:
האופן שאנו פועלים מחזק את איך שאנו מתייחסים.
אם אני חושב שאכשל במבחן, וזה גורם לי שלא ללמוד או ללמוד באופן בלתי יעיל, אז…
אני אכשל במבחן, ובפעם הבאה לא אחשוב "אכשל במבחן", אלא: "אני נכשל במבחנים".
והינה דוגמה למעגל של חשיבה חיובית ופעולה חיובית:
לפני הרבה שנים עבדתי עם קבוצת נערים מהחינוך המיוחד באנגלית.
הם היו בכיתה י', ולפני שהתחלתי בעבודה שוחחתי עם המורה שלימדה אותם בכיתות ח' ו-ט'.
מהשיחה התברר, שהם לא מיועדים לגשת לבגרות, "אולי רק ארנון יוכל לעשות את שאלון A, לא יותר מזה". (שם בדוי)
בסופו של דבר, כולם עברו בהצלחה את הבגרות באנגלית ברמת 3 יחידות, וחלקם אף המשיכו ולמדו אתי ל-4 יח' – ועברו זאת בהצלחה.
חשוב לי להדגיש:
אני בשום פנים ואופן לא עולה על המורה הקודמת –
לא מבחינת הידע באנגלית, לא מבחינת היחס לתלמיד ולא מבחינת דרכי ההוראה.
בוודאי ובוודאי שלא באותן שנים, בהן עדיין לא היו לי שיטות ייחודיות כמו היום.
סוד ההצלחה של הנערים, הוא במהפך המחשבתי-פעולתי ששקדתי לחולל אצלם.
הם היו רגילים לקרוא מילים של שיר, או לקרוא בספר קריאה, ולתרגם זאת.
כלומר: קוראים כמה שורות, מתרגמים אותן וכותבים את התרגום במחברת.
זו הייתה פעילות שהם מאוד אהבו וחשו בטוחים כשעשו אותה.
גם אני נהגתי איתם כך במשך שני שיעורים,
ובשיעור השלישי אמרתי שאנו כבר לא נכתוב את כל התרגום של השיר,
אלא נכתוב את התרגום של מילים מסוימות בלבד או משפטים מסוימים בלבד.
הייתה התנגדות עזה לכך –
הם טענו שהם לא יצליחו להבין את הסיפורים או השירים,
זה נראה להם דבר שמפחית מהלמידה,
מה גם שכפי שכתבתי, זו הייתה פעילות שהם חשו מאוד בטוחים כשביצעו אותה.
בכל זאת התעקשתי על כך, והסברתי להם למה.
רציתי לעשות שינוי בתפיסה ובגישה שלהם לגבי האנגלית ולגבי יכולותיהם באנגלית ובכלל.
העניין הוא כזה:
אם אני קורא קטע – פסקה או שורה – בשפה זרה ומתרגם את כולו לשפה שלי,
אז אני מתרגל לכך שכדי להבין קטע בשפה הזרה, אני צריך קודם כל לתרגם אותו לשפה שלי.
אני קורא באנגלית, אבל אני לא חושב באנגלית ולא מבין באנגלית.
כדי לחשוב ולהבין אני צריך להעביר זאת לעברית.
גם אם אקרא ספר שלם באנגלית, עדיין אקרא אותו, למעשה, בעברית.
אני יכול להתקדם מבחינת אוצר המילים, הדקדוק והכול – אבל בתפיסה שלי אני עדיין "לא יודע אנגלית".
וכשאני קורא באנגלית – אני לא מטריח את עצמי להבין מה אני קורא,
והשאלה אם אני מבין מה שאני קורא לא מטרידה אותי כלל, כי אני עדיין בשלב של הקריאה, לא בתרגום.
רק אחרי התרגום אבין את הדברים – בעברית.
אחד הנערים אמר זאת כמה פעמים בפירוש: "רק אחרי שאני מתרגם אני מבין".
כששאלתי אותו שאלה על הקטע היה מסתכל בתרגום בעברית, ורק אז עונה.
האחרים לא אמרו זאת במילים ברורות ובפשטות כמוהו, אבל כולם היו פחות או יותר באותו מצב.
לעומת זאת, אם אני נמנע מלתרגם את הקטע בכללותו,
ואני בכל זאת מדבר עליו ועונה על // שואל שאלות לגביו –
אז אני מכריח את עצמי להבין אותו באנגלית ולחשוב באנגלית.
גם אם אני מתקשה בזה, זה לא משהו שהוא לגמרי מעבר ליכולתי.
ייתכן שייקח לי הרבה זמן להגיע לכך,
ובאמת היו משברים בדרך, דרישות לחזור לתרגם את השירים באופן מלא,
אבל בסופו של דבר כולם גילו שהם פחות ופחות זקוקים לתרגום מלא,
ומסוגלים להבין את הטקסט באנגלית.
אמנם לא להבין "חָלָק", עם קשיים וכו' – אבל בהחלט מסוגלים להבין.
כך הנערים היקרים האלה התקדמו מ-"אני אנגלית בחיים לא אהיה מסוגל להבין",
לראיית עצמם כמסוגלים להבין, מסוגלים להתמודד – ולא רק באנגלית, בחיים בכלל.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
