קריאה: התייחסות לשגיאות, הנחיית ההורים כיצד להתייחס לשגיאות

אני רוצה להתמקד היום בכמה דברים חשובים מאין כמותם בלמידה ובחינוך בכלל: הכרה בתהליך, סבלנות והבנת חשיבות ההתייחסות לשגיאות.

בשלב הזה שבו התקיימה השיחה הזאת שלי עם אמא של נטע (שם בדוי), נטע עדיין עשתה שגיאות בקריאה ובכתיבה. הנטייה הטבעית היא לחשוב ש… אין כל התקדמות. קודם היו לנטע שגיאות, וגם כעת יש לה שגיאות. אך זוהי טעות – מכיוון שסוגי השגיאות, וההתייחסות של נטע אליהן, זהו המפתח להתקדמות.

האם אני צריך לצפות מאמא של נטע להבין זאת ולהיות סבלנית לכך? בשום פנים ואופן לא. היא אמא, לא אשת מקצוע. זהו תפקידי  כמורה להנחות אותה ולהסביר לה זאת בבירור.

ולמה הכוונה ב"התייחסות לשגיאות"? בבקשה:

בתחילת התהליך, כאשר היו לנטע שגיאות בקריאה, היא לא חשבה שיש עם זה בעיה – מבחינתה, היא קוראת לפעמים נכון ולפעמים לא, לפעמים זה מסתדר ולפעמים לא, לפעמים היא מצליחה לנחש ולפעמים לא, לפעמים המשפט יוצא הגיוני ולפעמים בכלל לא… אם המשפט יצא מחוסר כל היגיון – היא לא ראתה בכך שום בעיה.

כמובן, זה היה שונה כשהקריאו עבורה. כשהקריאו לנטע, היה ברור לה שהכול חייב להיות הגיוני ולהסתדר היטב.

זהו מצב מסוכן, שלמרבה הצער אופייני לילדים רבים שמתקשים להשתלט על הקריאה. הם מפתחים תפיסה לפיה "זה שזה לא מסתדר כשאני עושה את זה – זה בסדר." לא רק בקריאה – זו תפיסה מסוכנת שנתקלתי בה גם בתחומים רבים אחרים. הילד מתחיל "לפתח" תחושת אי-מסוגלות, ביטחון עצמי נמוך.

בשלב הזה, שהיה עדיין ראשוני – נטע עדיין לא השתלטה על הקריאה, עדיין עשתה שגיאות קשות, אבל: היא כבר החלה להתייחס אליהן כשגיאות וניסתה לתקנן. היא החלה לראות את עצמה כמסוגלת לקרוא, כמסוגלת להתגבר על הקשיים.

בסוף התהליך נטע קראה וכתבה מצוין.