"אני רואה אותו במקומות מרכזיים יותר בהפסקה, הוא פחות נעלם"

דר, שם בדוי, היה נער עם בעיה חברתית קשה. יש נערים שאוהבים להתבודד, להיעלם, לשקוע בעולם של עצמם – וזה בסדר גמור. דר, לעומתם, לא היה כזה. הוא התבודד, נעלם, שקע במחשבות מדכאות – לא מתוך בחירה אלא משום שהוא לא הצליח להעביר את זמנו בדרך אחרת. בילדותו ניסה להתקרב לילדים האחרים, אבל – כל מה שאמר ועשה, תמיד היה הדבר הלא נכון. עם הזמן – פשוט הפסיק, התנכר לכל מי שגילה בו עניין ולכל מי שניסה להאיר לו פנים.

 הנער והוריו נתנו לי את רשותם ואף את ברכתם לשלוח את הקלטת השיעור ליועצת ביה"ס, היא זו שהפנתה את דר אליי מלכתחילה – ועבדתי בשיתוף פעולה מלא איתה. היה קשה מאוד לעבוד עם דר בהתחלה. הוא היה כל כך רגיל שכל אינטראקציה שלו עם מישהו אחר מסתיימת בתחושה רעה, שהוא פשוט ניסה לגרום ל-"פיצוץ" מלכתחילה. היה עליי לגייס הרבה סבלנות – והצלחתי בכך, גם בזכות תמיכתה המלאה של היועצת. לאחר תקופה לא קצרה ולא קלה כלל של עבודה – דר למד כיצד לקיים תקשורת טובה בינו לבין בן השיח שלו, בינו לבין נערים אחרים. בתכתובת הזאת – היועצת מזהה את הניצנים הראשונים של מה שנראה כשינוי שחל בו. ומדוע "נראה כשינוי"? מכיוון שהמצב שדר היה שרוי בו – זה היה שינוי לרעה. ואילו העובדה שהוא הרגיש טוב עם עצמו, נראה במקומות יותר מרכזיים בהפסקה, פחות נעלם, היה סבלני באופן טבעי ולא מאומץ, הראה שהוא נהנה מהסיפור, היה חשוב לו להשיב במחמאה כנה – בכל אלה דור חזר להיות מי שהוא באמת.