"אני כל כך רגועה כשאתה איתו"

אמא של אביב (שם בדוי) צודקת: אכן הייתי באותו שיעור בסיום תהליך מציאת הדרך ללבו. היא צודקת גם לגבי "לבחון את התבטאויותיו": לאביב הייתה דרך ביטוי תמוהה ביותר, שגרמה לו לסכסוכים עם ילדים אחרים ולתסכולים אינסופיים. אביב היה בתחושה תמידית שלא מבינים אותו, שהוא זר ומוזר לסביבתו – ותחושתו הייתה נכונה. ומכיוון ש"ממילא לא מבינים אותי" – פיתח הומור ציני חד ופוגעני ביותר. את זה – הבינו ועוד איך. אביב הפך שנוא על הילדים, אבל… לפחות, לא נחשב עוד ל"מוזר". אני מכיר היטב את דרך האי-התמודדות הזאת, הרי הייתי שם בעצמי, ניסיתי להסתיר בדרך זו את לקויות הזמן והמרחב שלי.

השיעורים עם אביב היו בשלושה מישורים עיקריים:

האחד – בנייה יזומה של יכולת ההתבטאות והידע הלשוני של אביב.

השני – מציאת חוזקותיו הנסתרות של אביב וטיפוחן (כפי שאפשר לראות בתכתובת – שיתפתי בכך את ההורים באופן מלא)

השלישי – שלילת כל התנהגות פוגענית כלפי אחרים וכלפי עצמו. חשוב: שלילת ההתנהגות הפוגענית והפחתתה עד לאפס, איננה יכולה להתבצע ללא שני המישורים הראשונים.

היום אביב מתבטא היטב, מבין ומובן. עדיין יש לו חוש הומור חד כתער, אך הוא לא משתמש בו על מנת לפגוע. אין לו שום צורך בכך.