לקויי למידה

לפני כמה שנים רץ ברשת פוסט שקרא "להפסיק עם כל ההקלות והשטויות האלה" ולחזור ללמד "כמו פעם, כשכולם פשוט למדו והתאמצו והצליחו בלי הקלות". זכור לי המשפט "לקויי הלמידה של היום הם האידיוטים של אתמול". הפוסט ההוא עורר המון תגובות – חלקן נזעמות, וחלקן…

חלק גדול מהתגובות היו בסגנון "סוף סוף מישהו אומר את האמת!"; או: "לא נעים להגיד, הוא צודק!".

גם אני הגבתי לדברים, והגבתי למגיבים, והתאמצתי להעמיד דברים על דיוקם ולהראות באופן חד וחלק שכל מה שכתוב שם, גם לגבי היום וגם לגבי העבר – שגוי מתחילתו ועד סופו.

הביטוי "התאמצתי" אינו מדויק בהקשר זה – שהרי להוכיח שכל הכתוב הוא הבל-הבלים, היה קל למדי מבחינתי. זה היה לי קל, כי "מחשבות-הכפירה" האלה אינן זרות לי. גם אני תהיתי בעברי האם אני ולקויי למידה אחרים, אולי אנחנו באמת בסך הכול מה שקוראים: טיפשים, טמבלים, אידיוטים וכו'. גם כשלמדתי את התחום, לא חדלתי להטיל ספק ולהעמיד את הדברים במבחן. עד היום – אני חוזר ובוחן את עקרונותיי ואף את הנחות היסוד שלי.

כל השאלות, הטלות הספק, ההתנגדויות, הקובלנות וההאשמות – גם ההאשמות החריפות בסגנון "אין לקויי למידה, יש רק מורים גרועים // מערכת גרועה" – כולן לגיטימיות, ולמעשה, אלו לא הייתי יודע כל מה שאני יודע ואלולא היה לי הניסיון עם הרבה ילדים, בני נוער ומבוגרים – סביר להניח שהייתי שואל שאלות דומות ומעלה ספקות באותה דרגת חריפות, אם לא יותר.

היום יש לי מענה מלא לכל שאלה באשר היא – גם לשאלות שנובעות מסקרנות כשלעצמה, וגם לשאלות והאשמות שנובעות ממקום רגשי עמוק. וכל איש מקצוע חייב להבין את המקום הרגשי הזה לעומקו ולכבד אותו באופן מלא.

המאמרים שלהלן נכתבו מתוך כבוד למקום הרגשי הזה, ומתוך הבנה מלאה לקושי לקבל את המושג "לקוי למידה" ואת השלכותיו.

ספרים מומלצים במיוחד בנושא לקויי המידה – חלקם בתמונה שבראש הדף:

1. דימוי עצמי במראת הדיסלקסיה/ עמלה עינת
2. כתב אישום/ עמלה עינת ותומר עינת
3. לקויות למידה בלתי מילוליות (NLD) – מדריך להורים ולמטפלים/ פמלה ב. טנגווי
4. מפתח לדלת נעולה/ עמלה עינת
5. It's So Much Work to Be Your Friend: Helping the Child with Learning Disabilities Find Social Success\ Richard Lavoie