לקויי למידה
לפני כמה שנים רץ ברשת פוסט שקרא "להפסיק עם כל ההקלות והשטויות האלה" ולחזור ללמד "כמו פעם, כשכולם פשוט למדו והתאמצו והצליחו בלי הקלות". זכור לי המשפט "לקויי הלמידה של היום הם האידיוטים של אתמול". הפוסט ההוא עורר המון תגובות – חלקן נזעמות, וחלקן…
חלק גדול מהתגובות היו בסגנון "סוף סוף מישהו אומר את האמת!"; או: "לא נעים להגיד, הוא צודק!".
גם אני הגבתי לדברים, והגבתי למגיבים, והתאמצתי להעמיד דברים על דיוקם ולהראות באופן חד וחלק שכל מה שכתוב שם, גם לגבי היום וגם לגבי העבר – שגוי מתחילתו ועד סופו.
הביטוי "התאמצתי" אינו מדויק בהקשר זה – שהרי להוכיח שכל הכתוב הוא הבל-הבלים, היה קל למדי מבחינתי. זה היה לי קל, כי "מחשבות-הכפירה" האלה אינן זרות לי. גם אני תהיתי בעברי האם אני ולקויי למידה אחרים, אולי אנחנו באמת בסך הכול מה שקוראים: טיפשים, טמבלים, אידיוטים וכו'. גם כשלמדתי את התחום, לא חדלתי להטיל ספק ולהעמיד את הדברים במבחן. עד היום – אני חוזר ובוחן את עקרונותיי ואף את הנחות היסוד שלי.
כל השאלות, הטלות הספק, ההתנגדויות, הקובלנות וההאשמות – גם ההאשמות החריפות בסגנון "אין לקויי למידה, יש רק מורים גרועים // מערכת גרועה" – כולן לגיטימיות, ולמעשה, אלו לא הייתי יודע כל מה שאני יודע ואלולא היה לי הניסיון עם הרבה ילדים, בני נוער ומבוגרים – סביר להניח שהייתי שואל שאלות דומות ומעלה ספקות באותה דרגת חריפות, אם לא יותר.
היום יש לי מענה מלא לכל שאלה באשר היא – גם לשאלות שנובעות מסקרנות כשלעצמה, וגם לשאלות והאשמות שנובעות ממקום רגשי עמוק. וכל איש מקצוע חייב להבין את המקום הרגשי הזה לעומקו ולכבד אותו באופן מלא.
המאמרים שלהלן נכתבו מתוך כבוד למקום הרגשי הזה, ומתוך הבנה מלאה לקושי לקבל את המושג "לקוי למידה" ואת השלכותיו.
תיוג ילדים – המאמר בגרסתו המלאה
הגרסה המלאה של המאמר של ליאור דגן על מושג השנוי במחלוקת חריפה – תיוג. נקודת מבט מפתיעה על הנושא, הנובעת מחוויותיו האישיות של ליאור דגן כלקוי זמן ומרחב.
לקות מרחב: החיים בצל הלקות, וסליחה מהמורה שלי למלאכה
מהי קריאה תקינה ומהי קריאה שאינה תקינה; מהי ההגדרה האופרטיבית-מדעית ללקות קריאה
לקות קריאה: מהי התחושה להיות לקוי קריאה
איך ההרגשה להיות לקוי קריאה? בואו ותתנסו בעצמכם, ועל-הדרך תלמדו קצת על סוגי פעלים.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
