"חייב לבוא ממנו"? לא! אמיתות מוחלטות בתהליך בניית ביטחון עצמי מבוסס
בתחילתו של תהליך בניית ביטחון עצמי – אנו חייבים שתהיינה לנו הנחות יסוד שאנו בטוחים בהן. הקטע הבא מסביר זאת:
"באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות – איך אני יכולה להגיד להם לא לצחוק עליו – אם הוא בעצמו בא ומתחיל לעשות צחוק מעצמו?! הם אומרים לי – 'אבל הוא רוצה את זה,' ואני רוצה לומר להם שזה לא נכון, אבל – זה נכון… לפעמים הוא ממש 'נדבק' אליהם וממש מזמין אותם ללעוג לו!"
המורה ההיא, נקרא לה אסנת, באמת הייתה משקיענית במיוחד, מהמורות שעושות הכול למען התלמידים שלהן. אבל עם גדי (שם בדוי) היא כבר הייתה באפיסת כוחות. "רע לי להגיד את זה – אבל אולי כבר לא צריך להיות אכפת לי. אולי אני צריכה לתת לילדים לצחוק עליו אם זה מה שהוא רוצה."
"ובאמת, מדוע לא?" שאלתי.
"כי לא! כי זה הורס אותי לראות את זה! זה כל כך…"
"רגע," הרשיתי לעצמי לקטוע אותה, "הבעיה היא שזה 'הורס אותך', שזה קשה לך, או ש…"
"אתה צודק," היא נאנחה, "וזה בדיוק מה שהיועצת אמרה לי. לי קשה לראות את זה, אבל הוא רוצ…"
"סליחה," קטעתי אותה שוב, "לא יכול להיות שאני צודק, כי לא הבעתי שום עמדה. התחלתי לשאול: האם הבעיה היא שזה קשה לך אישית? ואני מבקש שתקחי לך לפחות דקה לפני שתעני."
כעבור דקה, אסנת אמרה לי כך:
"זה לא שזה קשה 'לי'. זה רע. אובייקטיבית מה שהולך שם בהפסקות זה רע. זה איום ונורא. וזה שגדי הוא זה שאומר להם 'תראו איך אני…' וממש מזמין אותם ללעוג לו – לא הופך את זה לפחות רע."
"את צודקת. ובואי נבחן את מה שאמרת קודם – 'אולי אני צריכה לתת לילדים לצחוק עליו'. מה דעתך?"
"בשום פנים ואופן לא! אבל… תראה, דיברתי עם היועצת, ויש לה הרבה ניסיון, היא אומרת שזה חייב לבוא ממנו, ואם זה לא בא ממנו, אז…"
"בואי נעצור כאן, בבקשה," אמרתי לה, "המצב הזה מאוד מתעתע, אבל אנו נתמודד אתו ונבין אותו באופן מוחלט. קודם כל נברר מהן האקסיומות שנובעות מהערכים שלך."
ביררנו, והגענו לנקודות האלה:
- לצחוק על מישהו, ללעוג לו, להתעלל בו פיזית או מילולית, להפוך אותו (או אותה) לקורבן – זה רע.
- אסנת איננה מוכנה שדברים כאלה יתרחשו בכיתתה.
- לפעול למען שינוי המצב הזה – זוהי חובתה של אסנת, כמורה, וחובתו של ליאור, כמורה שעובד עם גדי בבניית הביטחון העצמי.
- היועצת טועה. שום דבר לא "חייב" לבוא משום מקום. מי שחייב לפעול – אנו, המורים.
אלה הם הדברים המוחלטים, שלגביהם אין מקום לוויכוח. וכשנקודות המוצא ברורות לנו, אנו יכולים להתחיל להבין מאין נובעים הדברים המבלבלים, להתמודד איתם – ולהביא לשינוי מוחלט של המצב.
התהליך עם גדי היה ממושך. הוא כלל עבודה פרטנית שלי עם גדי, הדרכה מקיפה לאסנת לגבי עבודה עם גדי ועם ילדי הכיתה האחרים, ועבודה רבה שלי עם הוריו של גדי ותמיכה בהם ברגעי השבירה. ואם ייצא לכם להכיר את גדי היום, בוודאי תתקשו מאוד להאמין שפעם הוא היה הילד שהקטע הזה נכתב עליו.
רוצים ללמוד באווירה אחרת?
השאירו פרטים ונחזור בהקדם:
