הקשבה נכונה – לתלמידים שלנו, לילדים שלנו, וגם לבני משפחה וחברים

"צודקת!" כמעט ונפלט לי, אבל אני עוצר בעצמי. אני מחכה. כשהחבר שלי מתחיל לחזור על עצמו או לסטות מהסיפור ("היא תמיד… הינה אני נזכר שפעם היא…"), אני אומר לו – רגע, בוא נסתכל על זה שוב. אז מה שעשית, זה… אנו מדברים. הוא נרגע לאט, כמו פוסע אט-אט החוצה מתוך הסערה. עכשיו אני יכול לומר לו – חבר יקר, היו לך כוונות טובות, אבל טעית כאן. היא לא הייתה צריכה לדבר אליך ככה, נכון, אבל חייבים להודות – מה שעשית, פגע בה. טוב שאתה מבין. אם תרצה לתקן, לדבר, להתנצל – אני אתמוך בך.

טוב שלא אמרתי מיד "היא צודקת!". זה היה גומר את השיחה מיד – הוא היה הופך יותר כועס ונעלב, היא הייתה נשארת פגועה, החברות בינינו הייתה נפגעת. ייתכן, אמנם, שהוא היה מתעלם מה"היא צודקת!" שלי – אבל האכזבה הייתה מבעבעת בו בפנים, ומתפרצת מתישהו, אולי אפילו בלי שמישהו מאיתנו היה זוכר מדוע. טוב ששמרתי את דעתי לעצמי, עד הרגע הנכון. טוב שידעתי איך ליצור את הרגע הנכון.

לא תמיד ידעתי ליצור את הרגע הנכון הזה. מתוך חקירה של שנים לימדתי את עצמי לעשות זאת, והיום אני מלמד אחרים – בעיקר מורים, הורים, איך לתקשר באופן הטוב ביותר עם התלמידים, עם הילדים. וגם – עם החברים הטובים שלנו, עם היקרים לנו, ובכלל עם הסובבים אותנו.

את כל זה – אפשר ללמוד. מי שרוצה ללמוד איך לזהות מצוקה נסתרת, איך להושיט עזרה אמיתית, שהיא גם רגישה וגם יעילה – מוזמן להיכנס לקישור.

שיהיה לנו טוב ושנעשה רק טוב, ליאור