הסיפור שאינו נגמר, האיש שידע לעופף ועקרונות שיטת רבדים

קארל צ'אפק מפליא לספר על מר טומשיק, שמגלה דבר מופלא – בני האדם יכולים לעופף. הוא מתמסר לגילוי, וכל דבר בזה מרגש אותו: להתאמן בְּעִיפוּף, להתקדם קצת בכל פעם, להיכשל ולהתגבר על המכשול… מר טומשיק חווה חדוות למידה, כמו תינוק שצמא ללמוד עוד דבר חדש על העולם. מר טומשיק להוט לשתף את האנושות בתגליתו – לא לשם תהילה, אלא מתוך אהבת הדבר עצמו. הוא עומד לחשוף זאת בפני המומחים מ"המכון הממלכתי לחינוך גופני" (תרגום: דב קוסטלר), אבל הם אינם מניחים לו להתחיל לעופף. המומחים "מסבירים" לו איך עליו לעמוד, איך להתכונן לזינוק, איך לעשות זאת כהלכה… הם לא מסוגלים לתפושׂ, שיש כאן דבר חדש, מלהיב, שכּל המקובל אינו תקף לגביו. מר טומשיק מנסה לְרַצּוֹת אותם ולמלא אחר כל הנהלים הרשמיים של התנועה והזינוק – ומאבד את החדווה, את התשוקה, את היופי שבלמידה. המלהיב והמרגש הופך למשימה לוחצת ומעיקה.

כמו מר טומשיק, גם כמה מגיבוריו של מיכאל אנדה מחפשים דרכים לעופף ולרחף מעל המקובל והמגביל, וכמה מהם נוסקים למחוזות-דמיון גבוהים ומופלאים. לא רק יופי יש בכך: בפרק מצמרר ב"הסיפור שאינו נגמר", אנדה מספר על ילדים שמאבדים את היכולת להבין כל סוג ומידה של הגבלות וכללים, והם הופכים אבודים, זרים ומוזרים לעצמם ולסביבתם.

שיטת רבדים פותחה כך שהיא מאפשרת לקיים איזון בין השמירה על היופי והחדווה שבלמידה, לבין הקפדה על נהלים, חוקים וכללים מיטיבים. כך הדבר נעשה:

דרכי הלמידה בשיטת רבדים הן כאלה שמטפחות הנאה, צחוק, קשר אישי ויצירתיות, וגם: מקנות ידע נרחב ומפורט, ומקדמות הישגים לימודיים רשמיים ובלתי רשמיים. 

תהליכי האבחנה בנויים כך שהתלמיד יעבור חוויה יפה, שיהיה לו כיף, וגם: רמת האבחנה בתהליכים אלה היא מדויקת ומספקת מידע מלא לגבי קשייו של התלמיד, חוזקותיו, מצבו והדרך המדויקת להיטיב עמו.

הרצאות ופעילויות בפני קהל, כמו גם השיעורים בקורס הבסיס המקוון – כולם בנויים כך שיש בהם התרוממות-רוח, ואם מתאים אז גם צחוק והשתובבות, לעולם לא הסתפקות במידע יבש. כל זה ארוג בהקניית ידע נרחב ובמתן כלים אפקטיביים ישימים.