"הוא קיבל 90 במתמטיקה, מרגיש בטוח בעצמו אחרי השיעור שעבדת איתו בעברית"

עם ירין (שם בדוי) עבדתי בעיקר במתמטיקה, וגם בעברית – ולמעשה, לימודי העברית תמכו בלימודי המתמטיקה. זאת מכיוון שלפי האבחנה שעשיתי לירין – הקושי שלו במתמטיקה נבע בראש ובראשונה מהקושי בהבנת הנקרא.

ירין הגיע אליי אחרי שהיה אצל מורה-למתמטיקה אחרת, ולא התקדם. אותה מורה היא מורה מצוינת, אני יודע זאת בוודאות, והיא הייתה מצליחה לקדם את ירין אילו מוקד הבעיה שלו היה באמת במתמטיקה. אבל ירין, כפי שכתבתי, התקשה בעיקר בהבנת הנקרא.

כאן אנו רואים עד כמה חשובה הבקיאות של המורה בתחומים מגוונים – מכיוון שאני בקיא גם במתמטיקה וגם בהבנת הנקרא, יכולתי לעזור לירין, והייתה לי הזכות ללוות אותו בדרך להצלחה גם בציונים וגם בבניית הביטחון העצמי. 

אגב, כפי שאימו היקרה מציינת – ירין עצמו ביקש להוסיף שיעור, וזאת אף על פי שבשלבים הראשונים לא הפסיק לשאול: "אבל בשביל מה צריך ללמוד את זה בכלל?!" יש לי תשובות לשאלה הזאת, אבל הפעם העדפתי שלא להשיב – אמרתי לירין, שהוא כבר יגלה. וגם אם יגיע למסקנה שלא צריך ללמוד כלל – זה בסדר גמור כל עוד זו דעה מבוססת. נלמד, אמרתי לו, כיצד אפשר להיות בטוחים שדעתנו אכן מבוססת.

אני כבר לא זוכר לאיזו מסקנה הגיע ירין לגבי נחיצות החומר במתמטיקה עצמו, אך זכור לי היטב שאת הלמידה – הוא בסופו של דבר אהב.