ביטחון עצמי אמיתי, ביטחון עצמי מבוסס – הזכות להיפגע, הזכות לכעוס

ביטחון עצמי מבוסס לעומת אשליית ביטחון עצמי:

מישהי העלתה פוסט בקבוצת פייסבוק של בעלי עסקים, ובו קָבְלָה על כך שמעתיקים ממנה רעיונות ומשפטים שלמים. חלק קטן מהתגובות היו של אנשי חוק ומשפט – מסתבר שמדובר בעבירה, הפרת זכויות יוצרים, זו עילה לתביעה ובתי המשפט מתייחסים לכך ברצינות. טוב וחשוב לדעת.

בהמון תגובות אחרות, ניסו לעודד את הכותבת:
"איזו מחמאה! זה אומר שמה שאת עושה – מצוין!"; "גם אני ראיתי שהעתיקו ממני – חייכתי חיוך גדול וטפחתי לעצמי על השכם: אני שווה!!!"; מישהו אף סיפר שהעתיקו ממנו הרצאה שלמה – "יופי, סימן שההרצאה שלי מעולה!".

אני מבין את המגיבים, ובאמת יפה שהם רוצים לעודד את הכותבת, שעברה חוויה כל כך לא נעימה – אבל… מה שהם כתבו, זו אשליה ושקר עצמי, שמאפיינת אנשים שהביטחון העצמי שלהם איננו מבוסס. קודם כל אבהיר: אין לי כל כוונה להתנשא מעל אנשים כאלה – האדם בעל הביטחון העצמי המבוסס איננו חושב שהוא טוב יותר ממישהו אחר.

האדם בעל הביטחון העצמי המבוסס אינו טוב יותר מחבריו בעלי הביטחון העצמי הלא-מבוסס, אך הוא נבדל מהם בכמה דברים, וביניהם: אין לו צורך להשלות את עצמו, והוא אינו מחפש מחמאות וחיזוקים מאנשים לא ראויים. מרצה יקר: אם אתה רוצה להיות בטוח שההרצאה שלך מעולה, שאל אנשים שאתה מעריך את דעתם. בדוק שאתה נותן ערך אמיתי בהרצאתך ושאתה מעביר אותה באופן חי ומסקרן. אל תשליך את כל יהבך על איזה רמאי עלוב, כאילו "אם הוא חושב שזה טוב – אז זה טוב!".

מגיבה יקרה שחייכה חיוך גדול וטפחה לעצמה על השכם – את יכולה להרשות לעצמך להרגיש מורת-רוח ולהתעצבן. מה יש, מגיע לך להרגיש מה שאת מרגישה באמת. אם את משקיעה בתכנים שלך, יוצרת אותם מתוך ידע וניסיון ואהבה ורצון לתרום ולתת ערך – את יכולה לחייך חיוך גדול ולטפוח לעצמך על השכם. את בהחלט שווה ואף יותר מכך. ולגבי ההעתקה: יש כלים משפטיים להתמודד עם זה.

אבל נניח שאין כלים משפטיים – אני לא מבין בזה ולא יודע עד כמה זה אפשרי, אבל נניח שהמעתיק עשה זאת באופן מתוחכם, אי אפשר להוכיח וכו' – מה אז? האם לא עדיף לאמץ גישה אופטימית, מאשר סתם להיות מתוסכל? רבים מאיתנו מתפקדים הרבה פחות טוב כשאנו מתוסכלים, ובכלל – למה להרגיש רע? לא עדיף לשקר לעצמך קצת לפעמים?

כאן אנו מגיעים לעיקרון חשוב בשיטת רבדים: עיקרון ההסתייגות. האדם בעל הביטחון העצמי המבוסס אמנם יודע שזאת אשליה, אבל ייתכן שהוא יבחר לעשות זאת ולומר לעצמו: לא נורא, אז גם המעתיק עלוב הנפש חושב שמה שאני עושה זה טוב. שימו לב להבדל: לא "סימן שאני שווה" אלא עוד סימן לכך שאני טוב ואיכותי.