052-2933025

תכנית לימוד קריאה עבור ילד בכיתה א

 

 

לכבוד

צוות המורים בבי"ס *******,

הנידון: תכנית הקניית קריאה וכתיבה עבור אלדר

בתחילת השיעור, שהתקיים בתאריך *******, אלדר קרא מהמחברת – שורה שבה רשומה כמה פעמים ההברה "שָ";

אלדר הגה "SHA" ולפעמים "SHIN".

אלדר בטוח בזיהוי האות ש', והוא חזר בשמחה רבה לשורה הזאת במחברת, בכל פעם שחווה קושי. זיהוי האות ש' מהווה "עוגן" עבורו, אם כי ברור כי הוא מתקשה להבין את ההבדל בין "SHA" לבין "SHIN". נראה שאינו מבין כי לסימן הניקוד יש משמעות כלשהי.

הקשיים הבאים כאן לידי ביטוי:

  1. חוסר הבחנה בין שם האות לבין הצליל שהיא מסמנת
  2. חוסר הבנה לגבי משמעות סימני הניקוד
  3. ייתכן – קישור לקוי בין רכיב גרפי לרכיב פונמי; כלומר – עצם העובדה שהאות מסמנת צליל, היא קשה להבנה עבור אלדר. אני משאיר את השערתי זו בסימן שאלה, אם כי רכיבים מסוימים בתפקודו של אלדר בהמשך השיעור אכן תומכים בה, כפי שאַראה בהמשך; אף על פי כן, רק לאחר שנעבוד עם אלדר בשיטה המנטרלת את קשיים 1 ו-2 שלעיל, נוכל לקבוע בוודאות האם השערה זו אכן נכונה.

המשך השיעור:

אלדר רצה לעבוד על הצליל "נָ". גילה התלהבות רבה למשימת מציאת הברה זו במילים שונות. התקשה לאתר את ההברה כאשר הופיעה שלא בראש המילה.

בדרך כלל הגה "NA" אך לעיתים "NOON" ולעיתים אף "NI". יש ואמר שמות של אותיות אחרות שנזכר בהן: "יוד!" "שין!"

הברות שמזהה במידה מסוימת: בָּ , אָ , רָ, לָ , מָ . גם כאן ניכר הקושי בהבנת ההבדל בין צליל ההברה לבין שם האות. לדוגמא – את ההברה "רָ" פענח לסירוגין כ-"RA", "RE" או "RESH".

קראנו את המילה בָּנָנָה. אלדר התרגש לגלות שלצירוף האותיות יש משמעות. ככל הנראה, אין הדבר נהיר לו דיו. גם לאחר שידע מהי המילה, התקשה לפענח את ההברות.

הבלבול בין צליל ההברה לבין שם האות החֱריף בעת קריאת מילה. נראה כי אלדר יודע כמעט את כל שמות האותיות, אך הוא מתקשה לקשר ביניהן לבין משהו בעל משמעות. כמה פעמים אמר "יוד!". נראה שקלט את שם האות הזה במיוחד.

כתיבה:

אלדר נהנה במיוחד לכתוב. מאוד רוצה להעתיק שוב ושוב מילים למחברתו. מעתיק את האותיות במדויק מבחינת צורתן אך לא מבחינת מיקומן. למשל, את המילה "רָאָה" יכול להעתיק כך: "אָה רָ". לאחר שמתבונן פעמיים במילים, מגלה את טעותו. זקוק לפחות לשתי התבוננויות נוספות, מדוקדקות, על מנת לתקנהּ.

לגבי מצב רוחו של אלדר ותפקודו הרגשי במהלך השיעור:

אלדר הפגין שמחה והתרגשות רבה בכל פעם שגילה משהו חדש, ונשאר בריכוז מלא במשך כל השיעור. אציין, כי לא כל השיעור הוקדש לקריאה – השיעור כלל גם הגדלת אוצר המילים (ברמת המשלב הדָבור היומיומי) ושיפור ההגייה. כמו כן הוקדש חלק מהשיעור למיומנויות תנועתיות. מדובר בגורמים שיש לטפחם באופן רציף, וחשיבותם נוגעת, במקרה של אלדר, בעיקר להמשך הפחתת האלימות.

מסקנות:

  1. אין באפשרותו של אלדר לעמוד בקצב הכיתה מבחינת קריאה וכתיבה. אין ביכולתו להתקדם בתחום זה בד בבד עם התקדמותו בתחום ידיעת השפה, אלא אם ילמד קריאה וכתיבה בקצב איטי יותר.
  2. על שיטת הלימוד להיות כזו שאינה מחייבת התייחסות למידע עודף – כלומר, שיטה המאפשרת לתלמיד להתייחס להברה (אות + סימן ניקוד) כיחידה אחת המבטאת צליל בלבד.
  3. יש לעבוד על מספר מצומצם של הברות בכל יחידת זמן. רק לאחר שאלדר מגיע לשליטה מלאה בקבוצת ההברות שנבחרה, יש להתקדם ולהוסיף הברות נוספות.
  4.  יש לשלב בשיעור את לימוד השפה – אוצר מילים והגייה.
  5. אלדר מגלה התלהבות רבה והתרגשות מעצם הלימוד ומגילוי דברים חדשים. אם אלדר יקבל משימות שלא יוכל לעמוד בהן, עלולות להתפתח בו תחושות תסכול וחוסר אונים, שמידתן קרובה למידת ההתלהבות שיש בו עכשיו. לעומת זאת, אם יקבל משימות מדורגות במיוחד ויחווה הצלחות קטנות ומדורגות, ההתלהבות תישמר, וייתכן שאף תִּגְבַּר.

המלצות:

השיטה המומלצת מותאמת למצבו של אלדר, לידע שכבר צבר ולמיומנויות האחרות שהוא זקוק להן בתחום החברתי-רגשי.

בשלב ההתחלתי יש לעבוד עם אלדר על שלוש הברות:

1.                   אֲ/אַ/אָ/אָה

2.                   בַּ/בָּ/בָּא/בָּה

3.                   נַ/נָ/נָא/נָה

עליו לזהות ולקרוא נכונה את שלוש ההברות האלה. יש לכתוב את ההברות בגדול, ובדרך של משחק לאמנו בקריאתן ובכתיבתן.

משך שלב זה – שיעור אחד, ייתכן שאף פחות.

מומלץ אף לעבוד עם קוביות שההברות רשומות עליהן (קובייה עם ההברה "אֲ", קובייה עם ההברה "נָה", וכו'), כך שאלדר יוכל להעביר את ההברות ממקום למקום. בהמשך אבהיר את חשיבות העניין.

שלב שני – יצירת מילים מההברות: מציבים שתי קוביות הברות בסדר מסוים. אלדר קורא – מבהירים לו שיש להתחיל בקובייה הימנית.

דוגמא:

אַ    בָּא

שואלים: אז מה זה? מי זה?

לאחר מכן:

בָּ  נָה

אלדר מגלה את המילה. מה זה בנה? מעודדים את אלדר לחבר משפט עם המילה, בעזרת שאלות. אפשר להגיע ל- אבא בנה. לבנות את המשפט עם הקוביות.

להקדיש לכך עוד זמן – מה אבא עשה? אבא בנה. מה הוא בנה? מה אתה חושב שהוא בנה? מה לדעתך הוא בנה? (חשוב לומר כל משפט בשני אופני ניסוח לפחות) אולי אלדר יגיד "בית". לתת לו לצייר. בוא נצייר את המשפט. במהלך הציור – מעודדים את אלדר לדבר: אז מי בנה את הבית? (חשוב: לשאול פעם אחת "מי בנה בית", ופעם "מי בנה את הבית") כשאלדר עונה, לעודד אותו לומר משפט שלם ("אבא בנה את הבית"). "אהה, אתה אומר שאלדרבא בנה את הבית?"

חשוב מאוד – שאלדר יעתיק את הדברים מהקוביות למחברת.

לאחר מכן לעבוד על המילה "בננה", לאחר מכן ללמד – לפי שיקול הדעת של המורה – הברות אחרות. הייתי מציע ללמד תחילה את ההברה הֲ/הַ/הָ , זאת עקב שימושה כ-ה' היידוע. נוכל להשתמש בזה על מנת להבהיר לאלדר את עיקרון מיקום האות במילה, עניין שראינו שהוא מתקשה בו. עוד הברה שהייתי מציע ללמד בשלב זה – "שַ/שָ/שָה"; זאת מכיוון שאלדר זיהה הברה זו בוודאות.

צפוי שהקצב ילך ויתגבר עם הזמן – כלומר, אם בתחילת התהליך יידרש שיעור שלם על מנת להקנות לאלדר שלוש הברות, הרי שבהמשכו תידרשנה כ-20 דקות על מנת להקנות לו ארבע הברות ולתרגל בניית מילים וקריאתן בשילוב עם הברות שלמד בעבר. צפוי, כי בקרוב יהיה אפשרי לשלב קוביות עם אותיות עם סימן שווא ואותיות ללא סימן ניקוד. על מנת שאכן הדברים יתפתחו כמתוכנן, יש להקפיד על הדברים הבאים:

  1. להקדיש תשומת לב להגייה נכונה של עיצורים ותנועות
  2. לעודד את אלדר לבנות משפטים שלמים ולאומרם
  3. להקדיש תשומת לב לפיתוח יכולת כיווניות והבחנה במיקום. אפשר להמציא תרגילים ומשחקונים באורך של כעשרים שניות, שבמהלכם אלדר יצטרך לדעת האם לפנות שמאלה או ימינה, אחורה, קדימה; אפשר לעודדו לומר מהו מיקום ההברה במילה – האם זו ההברה הראשונה, האחרונה, וכו'.

בברכה,

ליאור דגן